בין חמץ למצה

בין מצה לחמץ

אז מה זה כל הניקיון העוטף אותנו בין פורים לפסח?

כולם ממיינים, זורקים, מקרצפים, מכבסים?

יש 2 מצוות חשובות בפסח.

א) יש מצווה (וחובה) לאכול מצה,

ב) חל איסור חמץ שיהיה ברשותנו- "בל ייראה ובל יימצא".

מה ההבדל בין חמץ למצה?

את שניהם מכינים באותה צורה: קמח מים ומלח.

ההבדל הוא שלחמץ נותנים לתפוח לעומת המצה אותה מכניסים מהר לתנור. כל תהליך הכנת המצות לוקח מקסימום 18 דקות.

למצות עבודת היד יש סגולות מיוחדות.

בספר הזוהר המצה נקראת : מיכלא דמהימנותא ומיכלא דאסוותא: לחם האמונה ולחם הרפואה.

וכך במשך 7 ימים אנו אוכלים אמונה ורפואה לכל השנה.

החמץ מסמל תפיחה וגאוה והמצה ענוה

חמץ מסמל גאווה והתפחה אגו, שהן תכונות שליליות בתכלית. הגאווה היא שורש כל רע,

במשך השנה ההצלחות שלנו עלולות לגרום לנו להרגשה של שאני הצלחתי

ואני ואני...

לכן בחג-הפסח, שבו עלינו להתנקות מהגאווה, האיסור על החמץ הוא מוחלט. הדבר מדגיש, שהגאווה היא מידה מגונה בתכלית, שיש לבערה לחלוטין ולא להשאיר לה שריד.

המצה מבטאת ענווה והתבטלות לאלוקים,

שיא ההתבטלות היא מצת המצווה, 'לחם עוני', שאין בה טעם.

ההכרה וההודיה על כל מה שיש.

שילוב זה בין ביעור מוחלט של 'חמץ' עם אכילת המצה, מעניק לכל יהודי כוח להתגבר על האגו והגאווה ולהגיע ל'ענוה" אישית.

היציאה הפרטית של כל אחד מעבדות לחירות, יציאה מהתכונות הרעות,

היא ההכנה ל'יציאת מצרים' הכללית - בגאולה האמיתית והשלמה על-ידי משיח-צדקנו.

חג כשר ושמח!

התמונות בכתבה צולמו על ידי חברתי רונית בנארי: צלמת המלמדת צילום בסלולרי.