ב"ה

 

        ילדים משחקים ברחובות ירושלים
בטיול אחרי צהריים שגרתי בעיר העתיקה ליד כיכר בתי מחסה. 
נתקלתי בכתובת החקוקה באבן.
"עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים וילדים וילדות משחקים"
ואז שמעתי צלצול פעמון וראיתי ילדים אשר יצאו לשחק בהפסקה.
"מנחם תמסור לי את הכדור" "שמואל אתה השוער של הקבוצה השניה" "יוסי אתה שייך לקבוצה שלנו" וכך הם התחילו במשחק כדורגל פעיל ומלהיב
"עף  הכדור תרוץ להביא אותו"  " איזה גול!" "איי נפלתי"
ואוו כמה אקשן וחיים יש במשחק. צעקות, אכזבות שמחה עצומה התלהבות בכי
עד שצלצול ההפסקה החזיר אותם לכיתה. חזרו ללמוד תורה.

נשארתי בחצר הריקה והתבוננתי שוב בכתובת החקוקה באבן.
מהי הכתובת הזו חקוקה כאן באבן? ולמה דווקא כאן?
זו נבואה שכתובה בספר זכריה. נבואה של ירושלים לעתיד לבוא של הגאולה. 
במשך אלפי שנים ירושלים עברה משלטון אחד לשני. כל שלטון שהגיע לארץ הרס, רצח, והחריב את מה שהיה לפני כן. כשהגיעו הצלבנים – הנוצרים הם רצחו אלפי אנשים ויהודים בשבוע.
וכך ירושלים הייתה עיר של הריסות, וחורבן.
משחק של ילדים הוא משחק מלא אקשן וחיים מלא רגש וגם מלא תקווה.
וממש כאן  ליד בתי הספר ותלמוד התורה ילדים לומדים. 
במקום שלא היו חיים אלא רק מלחמות יש היום ילדים שלומדים תורה ומוסיפים חיים.
ילדים זה שמחה. וילדים זו תקווה.